חינוך ביתי
כישורי חיים
ברוכים הבאים
לאתר
א-ב בחינוך ביתי

קבע כדף הבית

א-ב בחינוך ביתי דף הבית

חינוך וכסף א-ב בחינוך ביתי

א-ב  בחינוך ביתי - כתבו אלינו

חינוך ביתי חגים ומועדים לשמחהמה זה חינוך ביתי?מדריך חינוך ביתיאיך לומדים בחינוך ביתיצורות וצבעים חינוך ביתידפי צביעה מכוניות רכבות מטוסיםיצירה ילדים יוצרים קטנטנים הגיל הרך א-ב בחינוך ביתיילדים חינוך ביתיא-ב  בחינוך ביתי דף הבית לייף מרקט יריד קניות  שופינג משפחתי

חזון א-ב בחינוך ביתי

ניווט ויזואלי באתר: מח ימני שמע ישראל בובות צביעה ויצירה חזון חינוך ביתי פניה להורים חינוך ביתי דע זכויותך בחינוך כישורי חיים lifeschooling

שופיניג א-ב לייף מרקט


התחברות לחברים


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח


תאריך ושעה
 

דף הבית >> חינוך וכסף הזכות לקניין >> החינוך כזכות לנגישות ולהזדמנות לעושר פיננסי ורוחני
 
Google

 

ועדת חוקה חוק ומשפט מתכנסת לדיון בנושא חוקה לישראל  כאן נלמד מה הקשר בין כסף לחינוך.
על חשיבות החינוך
מתוך אתר הכנסת דיוני ועדת חוקה חווק ומשפט : חוקה בהסכמה
"שאול וייסמן:

"חברת הכנסת תמיר העלתה דבר מאוד מאוד חשוב. היא העלתה את זה ככה בהערת אגב. אבל, איך אומרים, בספירה הפילוסופית, הזכות לחינוך היא תת זכות של זכות הרבה יותר רחבה. והיא הזכות לנגישות ולהזדמנות הוגנת לעושר. זאת אומרת, גם בגישות הליברליות הקיצוניות ביותר מכירים בזכות לחינוך, יותר גרוע, באחריות של המדינה לחינוך.

הזדמנות לעושר זאת אומרת שאדם יוכל להתעצב, לרכוש קניין, שתהיה לו היכולת להתחרות בשוק. חברת הכנסת תמיר הבינה בדיוק.  זה הרמה. החינוך בא לתת, ירצו לעושר - אין לי בעיה עם זה, באל"ף ועי"ן -הכל עובד. הרעיון של החינוך הוא לאפשר לאדם את הכלים המינימליים אחר כך להתחרות גם בשווקים קפיטליסטיים. זאת אומרת, שיהיו לו יסודות ראשוניים לתחרות הוגנת. והרמה הנורמטיבית היא לכן שהזכות לנגישות ולהזדמנות הוגנת היא היסוד הנורמטיבי של החינוך. ולכן, המדינה לא תפגע בזכות יסוד לנגישות ולהזדמנות לעושר. המדינה תהיה אחראית לחינוך. המדינה תהיה אחראית למתן שירותי חינוך שוויוניים, וזאת מתוקף זכות היסוד של הנגישות לעושר. עושר בעין או אושר באלף.
הכוונה היא מאוד פשוטה. היום בעולם המודרני כולם יודעים מה המשמעות של החינוך במערכת של השוויוניות. זאת אומרת, לאפשר לאדם תחרות הוגנת כדי להגיע להישגים כלכליים וגם להגיע להישגים קנייניים, מי שמכיר את זה מתוך השקפה קניינית.
היו"ר מיכאל איתן:
גם הישגים רוחניים. לא?

שאול וייסמן:

כן. אמרתי אושר, בסדר? אבל אני נותן לך גם אפשרות להישגים קנייניים וגם להישגים רוחניים. זאת אומרת, ההזדמנות, דרך אגב, עוסקים בה גדולי הפילוסופים כמו רולס וכולם בנושא הזה, שהחינוך זה המקור, המקור לאפשר בסיס לשוויוניות.

ולכן, למדינה יש אחריות קודם לאפשר לבן אדם את הנגישות הזאת ואת ההזדמנות הזאת. ולכן הסעיף החוקתי צריך להיות מאוד פשוט. הוא צריך להטיל את המדינה את האחריות לכך, את האחריות שתיצור את הזכות. ולכן האחריות היא קודם כל אחריות לחינוך במובן של שוויוניות. לא במובן של שוויון חברתי, אלא בעניין של לתת לו אפשרות להגיע לשוויון חברתי.

---
יהודה עמיחי:

לגבי הגיל שבו חלה החובה של המדינה לספק שירות הולם. אף אחד לא דיבר על מאיזה גיל אפשר לקבל את אותה זכות או לקיים אותה. לצערנו, זה תמיד נתון בהחלטות של שרים או פוליטיקאים, שבסיטואציה מסוימת נותנים ובסיטואציה מסוימת אינם מספקים. אני מדבר על חוק חינוך חובה מגיל שלוש, שאמור להיות מיושם ואיננו מיושם, אני מדבר על חוק יום חינוך ארוך שלצערי לפני כמה חודשים, ביום מר ונמהר, כאן חלק מהשותפים היו באותו יום, שינו את החוק או השרה לקחה על עצמה את האפשרות איפה לספק, למרות שהכנסת קבעה את זה ביום אחד - - -

השרה מחליטה איפה יסופק החינוך. זה דבר מדהים שאחר כך האזרח, כשהוא עותר לבית המשפט העליון, שומע מבית המשפט העליון שחלה חובה על השרה, או על הפקידות הבכירה, לשנות את החוק כדי שהיא לא תעמוד בו. מדהים.

היתה פה דוגמה קבוצות הורים בהולנד שרוצות להקים בתי ספר. אין כאן שיח ושיג מצד משרד החינוך, וציינה יפה חברת הכנסת תמיר, שלא רק שאין מודעות לכוחם של ההורים, להתארגנות שלהם, לביטוי שלהם, אפילו על מכתבים רשמיים שההורים שולחים לא הורים, לא מתייחסים, לא מבינים את המאוויים שלהם, לא במועצה הפדגוגית ולא בשום מקום אחר. לצערנו, מי שיצטרך להסתמך על החוקה אלה הם העניים, אלה הפריפריה, אלה הקהילות הערביות ואלה שלמעשה המדינה הדירה אותם מזכויותיהם.

אלה שיש להם את הכסף, אלו שגרים במקומות הנכונים, אלו שההורים שלהם הם חברי דירקטוריון או אנשים שהם עורכי דין, יוכלו לקבל את הזכות הזאת היטב היטב במדינת ישראל. והדוגמאות הן רבות. בתי הספר הייחודיים יודעים יפה מאוד להגיע לעטיני השלטון ולחלוב עשרות מונים מכל בית ספר אחר שנמצא בשדרות או באופקים או בירוחם.

אז אם אנחנו מדברים על יסוד השוויוניות, הוא חייב להיות גם בגיל, גם באזורי הארץ וגם בקבוצות המיעוט. וכל מי שנחשב אזרח במדינת ישראל.

לא אאריך בדבריי. אני הלכתי לבקר בג'לג'וליה. פנו אלי ממשרד החינוך ושאלו אותי אם ג'לג'וליה זה בתחום מדינת ישראל. דהיינו, לא חשבו לתת שם שירותי חינוך, כי חשבו שהכפר, כפר של כמעט עשרת אלפים תושבים, הוא מחוץ לקו הירוק. אז לפני שאנחנו באמת מבחינתנו, מבחינת הילה, מדברים על הזכות החוקתית, ראוי גם לדעת מה קורה בשטח.

היו"ר מיכאל איתן:

וייסמן, יש לי שאלה אליך. אתה דיברת יפה מאוד על הצורך בשוויוניות ובמתן הזדמנות שווה. אתה חושב שאם מערכת החינוך במדינת ישראל נותנת שמונה, נגיד שמונה שנות לימוד או עשר שנות לימוד בשירות ציבורי חינם שווה לכל נפש, עיקרון השוויון שעליו אתה מדבר מתממש?

שאול וייסמן:

כן.



היו"ר מיכאל איתן:

עצור שנייה. עכשיו יש לי שאלה אליך. כאשר העשר שנים האלה עוברות בצורה הבאה: שהילד שלך ושלי לומד עד שעה אחת בצהרים בבית ספר שבו שנינו מימנו גם מחשבים וגם חיבור לאינטרנט, וגם ספרייה וגם סיורים וגם טיולים, ואחרי שהוא גומר את הבית ספר הזה, הילד שלך ושלי הולך לאיזה ארבעה או חמישה חוגים שאנחנו מממנים. ואחרי שהוא גומר את זה הוא בא הביתה. יש לו עוד פעם, אטלסים, ומחשבים וספרים. וזה יום יום, שעה שעה, מגיל שלוש עד יוד.

והילד שנמצא או בג'לג'וליה, אני אומר בירוחם, ונוסיף עוד כל מיני מקומות, טירה, שדרות, אופקים, הוא מקבל אותו חינוך שוויוני בבית ספר ? גם לא אותו חינוך. כי אלף, המורים דפוקים. לא רוצים לנסוע, למה חוטפים אותם בתל אביב. או נותנים להם שיעורים פרטיים בתל אביב. עוד המורה השני שולח, יש עוד אפשרויות בתל אביב. אחר כך, הבית ספר דפוק. למה המנהל שם אין לו תקציב. והמחשבים מגיעים אחרונים לשם. ואינטרנט אין על מה לדבר. ושיעורי עזר תשכח - אין כסף. והמנהל רוצה להוסיף משהו - אין. אז על איזה שוויון אתה מדבר?

שאול וייסמן:

לא שמעת אותי עד הסוף. כי אמרתי לזה, גם אם קראת את החומר שהעברתי לך, יש שתי מילים מאוד חשובות. על יד השוויוניות יש שתי מילים מאוד חשובות שנקראות אפליה מתקנת.

וזה חייב לקבל את ביטויו. וגם לפי גישות ליברליות קיצוניות, העדפה מתוקנת מקובלת בגלל אותו בסיס להגיע לאותה רמה.

היו"ר מיכאל איתן:

עכשיו נדבר על הממדים ואיך אפשר דבר כזה אם רוצים את העיקרון לקבוע.

יולי תמיר:

אני רוצה רק להעיר על העניין הזה. זאת הערה נורא חשובה. מה שקרה עם השינוי של חוק יום לימודים ארוך, צריך להיות אולי בחוק מבחינתנו דרך למנוע אותו. כי מה קרה? כל חוק יכול להיות מוחל באופן כזה או אחר. החלת החוק חשובה לא פחות מהתחולה שלו מבחינת התיאוריה. אם אנחנו עושים חוק, ואז מותירים לשר או לכל גורם ביורוקרטי אחר, להחליט מי ייהנה ממנו קודם, אז אנחנו יוצרים עיוות על עיוות. זאת אומרת, יותר טוב שלא יהיה חוק. צריכה להיות הנחיה כללית בכל חוקי השירותים, כל חוקי הרווחה, איך מתחילים ליישם אותם, ומתחילים ליישם אותם לפי צרכים ועשירונים
המשך ראה באתר הכנסת:
תנאי הגלישה באתר א-ב בחינוך ביתי מחייבים  אתיקת האתר  
האמור באתר אינו מהווה ייעוץ משפטי, רפואי, פסיכולוגי ו/או אחר, ואינו מחליף התייעצות.
כל הזכויות שמורות ליפה גל 2006-2012 ©

http://www.ab-lifeschooling.com/  

 הפוך לעמוד הבית

הוספה למועדפים

[חזור למעלה]

lifeschooling  א-ב בחינוך ביתי |  "כל אדם כשיר לזכויות ולחובות מרגע היוולדו ועד ליום מותו" 

 


לייבסיטי - בניית אתרים