הלר דגני, חיה, 1996, "Home Schooling- מרד בחברה או אליטיזם בחינוך?",

חיבור לקראת התואר מוסמך למדעי הרוח (M.A.), בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב
HomeSchooling - ללמוד ללא בית ספר

את עקרי עבודתה העלתה על ספר חינוך ביתי בישראל התחלות
 ציטוטים נבחרים:

לגבי אנשי ה UNSCHOOLING  (י"ג)  האיכותנים כלשונה של הלר - דגני.

הורים שבחרו לחנך בעצמם את ילדיהם, משום שהם מאמינים בלמידה טבעית. לדעתם עדיף לילדים להיות במסגרת תומכת ואוהבת, שבבית טוב להם, ולכן יש לדחות ככל האפשר את שעת השתלבותם בחברה.

*

בבית הם יכולים להשיג בטחון, בטיחות, מוסר, ואיכות חינוכית.בתי הספר הממשלתיים מלחיצים את התלמידים, מהווים חממת פשע וסמים, המשמעת לקויה, והאוירה הכללית היא של פחד ולחץ.בנוסף לכך, חריגים אינם מקבלים את הטיפול המתאים:

ילדים בעלי צבע עור כהה (י"ג)  אינם זוכים לעידוד וקידום כמו השאר, ילדים מחוננים אינם זוכים להתייחסות מיוחדת, ילדי החינוך המיוחד לעומת זאת זוכים לסטיגמה ולכן עדיף ללמד את הילדים בבית, שזו המסגרת היחידה היכולה לשים את הילד במרכז ולספק לו את צרכיו.האיכותנים מעמידים את הילד במרכז.הם סבורים כי הילד צריך לעבור תהליך של גילוי, מתוך חוויה ועשיה, וכי הוא מרכז התהליך.

לכן יש צורך בטיפוס חדש של מורה: מקשיב לילד, מנחה אותו ומסייע לו לגלות בעצמו את העולם. על חומרי הלימוד להיות קרובים לעולמו של הילד ולתחומי העניין שלו.הלמידה היא למידת-חקר, בניגוד לשינון וספיגת חומר.אולם לאיכותנים לא די בשינוי שיטת ההוראה בבית הספר כאפשרות לשיפור החינוך, הם מעוניינים בשינוי טוטאלי - באחריות מלאה על ילדיהם.

תכנית הלימודים:

הורים אלה מניחים לילדיהם להתפתח בקצב שלהם.הילדים ברוב המשפחות אינם עושים "בית-ספר בבית" כתחליף ללימודים בבית הספר של מערכת החינוך. הם מקיימים "unschooling", שמשמעותו היא שלילת בית הספר כתבנית שרק במסגרתה ניתן ללמוד.

העולם כולו הוא סביבת לימוד שבתוכה הלימודים הם תהליך בלתי נפסק, איננו מתוכנן אלא מתרחש, אין ספרי לימוד וחוברות עבודה, מותר לשאול שאלות ולגלות סקרנות לגבי כל דבר, המבוגר פשוט נמצא שם עבור הילד, ולמעשה עבור עצמו. שלמות העשייה היומיומית הכוללנית של ההורים מצביעה על תפיסת העולם שלהם ועל משמעותה: זהו החיפוש אחרי העצמי האותנטי, הרצון לחיות כאינדיווידואל ייחודי המממש את האני הפנימי שלו בהתאם לדרך שבה הוא עצמו מגדיר את העצמי שלו. ההורים משתפים את הילדים בחיים הרגילים של בני הבית. אחת הדרכים העומדות בפני ההורים היא השימוש באינטרנט - מאגרי מידע, מקורות לחומרי למידה, המלצות על חומרים, קבוצות דיון בנושאים שונים, כתובות של יצרנים ומוציאים לאור של ספרי לימוד וקריאה, וכן הלאה. הילדים נעזרים בתקשורת מחשבים מתוך הרעיון שהעולם כולו הוא מקור הלימוד והגירוי ללמידה יעילה. נעזרים במומחים העונים ישירות על שאלותיהם, משתתפים במשחקים המאורגנים על ידי גופים שונים.הם מבקרים באתרים של מוזיאונים וירטואליים, צופים בתערוכות ומורידים הצעות לפעילויות בעקבות תערוכות שניתן ליצור בבית; מורידים חומר ממאגרי מידע בנושאים לימודיים וכן הלאה

החשש שמא הילדים יגדלו ללא מסגרת ולכן לא ידעו מהי משמעת או התחשבות באחר או יגדלו להיות שונאי אדם הינו מופרך לחלוטין.

הילדים גדלים בתוך מסגרות: הם נולדים למשפחה גרעינית, מורחבת.הם מוקפים בבני אדם בגילים שונים בעלי עיסוקים שונים החיים באותה קהילה.הם מוקפים באמצעי המדיה: רדיו טלויזיה, עיתונות, קולנוע, מחשב. הם מוקפים צלילים, מראות, סיפורים, תנועה, צבעים, נופים.הם רוכשים את הידע הדרוש להם, הרצוי להם מתוך החיים עצמם ללא הכוונה של מוסדות החברה.תיאוריות חינוכיות שונות מתייחסות לדרכים המגוונות בהן לומד הילד.

כל הגישות מתארות את תהליך הלמידה כתהליך מתמשך על פני כל החיים ואת האדם כקולט ומפנים מידע באופן קבוע (רשימה חלקית: אדר; 1969, Holt; 1964, סמילנסקי; 1984, פריירה,; 1981הרן 1990), התיאוריות החינוכיות היום גורסות כי יש להקנות לילדים בעיקר כלים ופחות תכנים, כדי שהם יוכלו לעשות בעצמם מיון ושימוש בכמויות הידע העצומות הנוצרות כל רגע בעולם.

ילדים שירצו בהמשך לרכוש תעודת בגרות יוכלו לעשות כמו אחרים שאינם משתלבים במערכת: ללמוד במסגרות אקסטרניות ולהבחן מחוץ לבית הספר.לימודים גבוהים אף ניתן ללמוד באוניברסיטה הפתוחה.