העולם מתנהל במאה השנים האחרונות, כאילו שהמוסד החינוכי אינו בר החלפה, ובעצם "איך לא חשבו על זה קודם",
הסיטואציה של מוסד חינוכי ציבורי אינה יכולה להתקיים, אלמלא היה קיים אינטרס צולב חזק של ההורים, שאולי אף עולה על האינטרס הכלכלי והכוחני של המוסד, שהרי המוסד החינוכי הציבורי, מנקה לכאורה את ההורים, מאחריות על ההשכלה והחינוך של הילדים, ומתפקד כבייבי סיטר אולטימטיבית, את הדי האינטרס הזה אנו פוגשים בעצמה רבה בחודשי יולי אוגוסט כאשר הורים דורשים ביטול החופש הגדול, בטענת קריסת ההורים תחת עול אחזקת הילדים.
כאשר ערים לאינטרס הסמוי הזה אשר מקבל תהודה רק בחודשי הקיץ, נקל להבין, שהשיטה, של ביבי סיטר והקטנת תפקיד ההורה בגידול הילד, היא זו שיוצרת בבחינת הביצה והתרנגולת את חוסר היכולת של הורה לילד "מוסדי"ממוצע, לשהות בחברת הילד שלו ולהנות מכך.
מאמר מרתק של ד"ר גרושקה אמנון שפורסם בבטאון הרופאים המאמר מדבר בשם עצמו, ומבהיר היטב, מדוע שליחת ילדים למוסד חינוכי במאה ה 21, הינה אקט תמוה, אשר מידת הנזק שבו, עולה לאין ערוך על התועלת, המאמר סוקר את הכשל החברתי והחינוכי ,ומתאר את הפגיעה בילד ובמשפחה בכמה מישורים בעת ובעונה אחת.
.
כאשר מחברים את התובנות של אבא עשיר אבא עני, עם התובנות של תסמונת הכשל החינוכי הנרכש, אנו מגלים שכמו הרבה מקרים בחיים, אדם מנסה לחסוך סנט כאשר בדרך הוא מאבד $ המשמעות היא שהורה אשר מעביר את האחריות על החינוך של הילד שלו לצד ג', מרוויח לכאורה בטווח המיידי את הזמן שבו הביבי סיטר האולטימטיבית "מחזיקה" עבורו את הילד, אולם את הכסף שהוא חסך לכאורה מהאקט הזה, הוא ישלם בריבית דרבית, לאורך התקופה מיידית. שכן לא די בכך, שמהלך ביצוע כליאת שווא לקטינים במוסדות חינוך אינו תורם להתפתחותם, הרי הוא גם אינו תורם ממשי להשכלתם ולבניית חייהם בעתיד, יותר מאשר חלופת lifeschoolung חינוך לחיים מהחיים.
.jpg)
